פסק-דין בתיק ת"ק 6123-04-13

1.         רכב התובע, מר יוסי כהן (להלן:"התובע")  עמד אחרי רכב צד ג' ולפתע רכב, שהיה נהוג בידי מר יעקב שבתאי (להלן:"הנתבע, או "מר כהן") נסע לאחור ופגע בחלקו הקדמי של רכב התובע.

לאור זאת, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבע ואת המבטחת שלו, איילון חב' לביטוח בע"מ (להלן:"איילון") לשלם לו את נזקיו בסך של 5,150 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 3,919 ש"ח, שכ"ט שמאי 1,170 ש"ח ואגרת משפט בסך 50 ש"ח. (סה"כ הסכומים הוא
5,139 ש"ח ולא 5,150 ש"ח).

2.         א.         א)        הנתבעים מבקשים לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתם, נסע הנתבע בנתיב הימני לכיוון דרום, כאשר הוא הרכב הרביעי או החמישי משרשרת מכוניות, שעצרה לפניו ובהגיעו לצומת עצר את רכבו לאור מופע אור אדום ברמזור. משהתחלף הרמזור לירוק ובטרם החל הנתבע לנסוע הרגיש לפתע חבטה עצומה ברכבו מאחור, אשר נגרמה כתוצאה מפגיעת רכב התובע ברכב הנתבע.

                        ב)         מאחר והנתבעים סברו, שהאחריות לפגיעה ברכב הנתבע רובצת על התובע, הגישו אף הם תביעה נגד התובע בה ביקשו לחייב התובע לשלם לנתבע את נזקיו בסך של 6,240 ש"ח, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך 990 ש"ח, השתתפות עצמית בירידת ערך בסך 514 ש"ח, הפסד הנחת העדר תביעות ל-3 שנים בסך 2,736 ש"ח, בזבוז זמן עבודה, עגמת נפש, אגרה והוצאות בסך 2,000 ש"ח.

3.         אם כן, נמצאת בפני תביעתו של התובע, שהוא גם הנתבע שכנגד ותביעתו הנגדית של  הנתבע, שהוא גם התובע שכנגד, כנגד מר כהן. (הנתבע והתובע שכנגד ייקרא להלן: מר שבתאי").

כפי שעולה מטענות הצדדים המעורבים בתאונה, מצויות בפני עדות מול עדות, כאשר כל אחד מהם מביא בפני בית המשפט גרסה השונה בתכלית מגרסת זולתו.

לאור הגרסאות הנ"ל, החלטתי לדחות את מתן פסק הדין על מנת לבדוק גרסאות אלו ועל מנת לעיין בחומר הראיות ולאחר בחינת כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן:

            א.         א)        התובע מציין בתביעתו בצורה תמציתית, שבעת שעמד בצד הדרך אחרי רכבו של הנתבע, נסע הנתבע לאחור ופגע בחלקו הקדמי של רכב התובע.

התובע מסביר את סיבת היותו בצד הדרך בכך, שהוא היה עייף ועמד בצד הדרך לנוח ואז הרגיש מכה ברכבו.

הסבר זה, הגם שיכול להיות הסבר הגיוני, אין כל הסבר, כיצד זה באותו צד של הדרך, גם היה רכב הנתבע?

                        ב)         אין חולק בין הצדדים, שבעת האירוע היה חושך בחוץ והתובע מניח, שבשל החושך, אולי הנתבע לא ראה אותו, ברם אותו דבר ניתן לומר גם לגבי התובע, שבשל החושך או בשל העייפות שתקפה אותו, הוא לא ראה את רכב הנתבע. (ראה דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 11- 13).

ב.         א)        התובע לא הוכיח טענתו העיקרית, שסיבת הפגיעה ברכבו הייתה נסיעתו לאחור של רכב הנתבע וכלל לא הוברר, האם בעת שהתובע חנה בצדי הדרך, חנה שם גם הנתבע, שכן הנתבע העיד וגם ציין בכתב ההגנה, שהרכבים היו זה אחרי זה בנתיב הימני ונעצרו לפני רמזור אדום.

                        ב)         גרסתו של הנתבע מתקבלת יותר על דעתי מאשר גרסתו של התובע, זאת לאור העובדה, שאין כל הסבר מהתובע, כיצד הגיע גם הנתבע לצד הדרך ובנוסף לכך, המשיך התובע והעיד, שבעצם, הוא לא חנה בשוליים אלא במפרץ של אוטובוס. (עמ' 2 לפ',ש' 1- 4).

עדות זו, אף מחזקת את חוסר הסבירות על היותו של רכב הנתבע גם כן בצד הדרך ובהיותו בצד הדרך לפני מכוניתו של התובע - אז נסע הנתבע לאחור.

אם רכב התובע היה במפרץ אוטובוס, שוב אין הסבר משכנע של התובע, כיצד בהיותו באותו מפרץ יכול היה לפגוע רכב הנתבע ברכבו וכיצד זה נכנס גם רכב הנתבע לאותו מפרץ על מנת לנסוע לאחור ולפגוע ברכב התובע.

ג.          א)        אין לי ספק, שבאירוע זה נפגעו שני כלי הרכב, ברם בשאלה כיצד נפגעו כלי הרכב: האם תוך כדי נסיעתו של הנתבע לאחור או תוך כדי נסיעתו של התובע קדימה וכתשובה לשאלה זו, מקבל אנוכי את גרסתו של הנתבע, שנראית לי הגיונית יותר ואמינה, שהפגיעה ברכבים לא הייתה יכולה להתרחש תוך כדי נסיעה לאחור של רכב הנתבע.

                        ב)         התובע גם לא היה בטוח אם רכבו של הנתבע נסע לאחור או התדרדר - דבר אשר מעורר, כשלעצמו את הספק, האם הפגיעה ברכב התובע אכן אירעה בעת נסיעתו של רכב הנתבע לאחור.

מכל מקום, התובע מציין בכתב התביעה, שהוא עמד בצד הדרך אחרי רכב הנתבע ומכאן עולה, שרכב הנתבע כבר היה שם בעת שהתובע החליט לעמוד בצד הדרך כדי לנוח.